זכות היוצרים של מחבר

להלן הגדרת המושג "יצירה", אליה מתייחס חוק זכות היוצרים.

לשון החוק ( תשנ"ח, 2007):

סעיף 4
(א) זכות יוצרים תהא ביצירות אלה :
( 1) יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי
( 2) תקליט;

הגדרת "יצירה" שמוגנת אוטומטית בזכות יוצרים (על פי מאמר של עו'ד איתן, 2000):
א. היצירה ממשית וקיימת בעולם המעשי, כלומר מקובעת במדיום קשיח-בדפוס, בכתב, באופן פיסי פסלים, מייצגים, מדיה מגנטית,אופטית וכדומה.
ב. היצירה היא פרי מאמץ אנושי.
ג. היצירה מקורית. אין הכוונה כי היצירה תהיה חדשה או מיוחדת, אלא רק לכך שלא תהיה מועתקת מיצירה אחרת, כלומר עליה לנבוע מהיוצר עצמו.
ד. הכלל המנחה הוא שרשימת סוגי היצירות הזכאיות להגנה אינה סגורה, כלומר גם סוגי יצירות חדשים שיפותחו בעתיד יכולים לזכות בהגנת זכויות יוצרים, אם יענו על הדרישות הבסיסיות של הגדרת 'יצירה'."
 

יצירה קיימת, ללא שום תלות במיקום והקשר, כפופה לזכויות היוצרים, מתוקף היותה קניין רוחני. למחבר חומרי הלמידה למשל, יש זכות להביע התנגדות מפורשת, כמו גם הגבלה, וכל התניה בשימוש בחומרים שהם קניינו.

כל יצירה הנו קניין של המחבר, בין אם הוא ציין זאת במפורש בגוף היצירה, בסימון מיוחד ומוכר לצורך זה, ו/או בהודעה ייעודית, או בין אם לא צוין דבר.

 קניין זה הנו "קניין רוחני". המשמעות המעשית למחבר היצירה היא, שניתן למכור או להשכיר את זכויות השימוש בה, או אף להעביר זכויות הקניין לאחר. מצד שני, היצירה מוגנת מפני אחר שעושה בה שימוש ללא התר, וניתן לתבוע נזיקין בגין שימוש בלתי הולם בה.

 

שימו לב! למרות שהחוק קובע שכל יצירה מוגנת בעצם קיומה, ישנם מצבים בהם הקניין הרוחני אינו משויך אוטומטית למחברו.

למשל, עובד הוראה שכותב חומרים לצרכי עבודתו. במקרה זה מקום העבודה הוא בעל הזכויות על קניין זה, אלא אם סוכם מראש אחרת. להלן לשון החוק בעניין (תשנ"ח, 2007)