ז. עקרון השימוש בדוא"ל.

גם בהחלפת מסרים אישית, כמו בדוא"ל, יש היבטים של הפרת זכויות יוצרים. בנוסף, יש כאן היבטים של שמירת זכויות הפרט [ר' כאן בהמשך "שמירת זכויות הפרט"].

 הנחות היסוד לקביעה זו מסתמכות על הטיעון שכל דבר מה המצוי (כתוב) על מדיה כלשהי שניתן להעתיק ולשכפל הינו יצירה, כפופה אוטומטית לזכויות יוצרים.  כך גם מסר בדוא"ל.

מכאן, מה שהתקבל בדוא"ל הנו בעקרון יצירה מוגנת.

כל הפניה, העתקה של חומר בשלמותו או בחלקו, ללא הסכמה מפורשת של בעל היצירה, גם אם זה נעשה במסר אישי בדוא"ל, הנו בעקרון הפרה של זכויות יוצרים, למרות הקלות בה ניתן לעשות זאת, ולמרות שמסר כתוב על ידי מן דהו, לא נחשב, בדרך כלל, כיצירה שיש להגן עליה.

 יש לשים לב, שבניגוד לאתר ברשת, שם היצירה מופיעה כדי שיעיינו בה, (ומכאן, אם לא נכתב אחרת, הרי שבעל היצירה מסכים בעקרון לכך), הרי ששליחה בדוא"ל אישי, הוא רק לעיון הנמען האישי, ולא לשם הצגתה לאחר. מכאן, למשל, Forward [העברה לנמען אחר] [1], למרות שזה נשמע אבסורדי במבט ראשון, הנו הפרה של זכות היוצרים ושל זכויות הפרט של הכותב המקורי של ההודעה. שכן, זה נעשה ללא אישורו, שהוא במקרה זה, בעל הזכויות.

 

בנוסף לכך, גם שליחה סיטונאית של דואר, שאינו מיועד ליעד אליו הוא נשלח אישית, אלא כחלק מחשיפה להרבה אנשים בכך שיחדירו לתיבות הדואר האישיות שלהם הודעות שונות, ללא הסכמתם ואף בניגוד לו - יש גם בכך הפרה מסוימת של זכויות הפרט. בגלל גודל הבעיה כיום [שחלקה מתמקד תחת המושג “Spam”], ישנה התמודדות גם בחקיקה, אע"פ שרצוי תמיד לא לסמוך על זה, אלא שכל שולח דוא"ל יפעיל מעין דוקטרינת "שימוש הוגן" גם כאן.

בעקרון, ניתן לפטור זאת במשיכת כתף. הרי לא נראה שמישהו יתבע אחר, על כי העביר לצד שלישי מסר כתוב שכתב וכו'. עם זאת יש להבין עקרון זה, וכן, שהעברה לצד שלישי ללא רשות היוצר (שבמקרה זה כותב המסר), עלולה לפגוע בזכות הפרט, ולא רק בזכות היוצרים.

 

באופן מעשי יש להתייחס לעקרונות הבאים:

  • להתייחס למסר אישי שהתקבל בדוא"ל כאל יצירה לכל דבר ועניין בכל הקשור לזכויות היוצרים של כותבה.

  •  להתייחס להודעה אישית, כאל מסר אישי בין השולח לנמען, ולא כהיתר לעשות בו שימוש, כולל פרסומו. מכאן שהנמען אינו רשאי מוסרית להעביר הלאה Forward- ללא הסכמת הכותב המקורי.

  • במקרה זה יש להפעיל שיקול דעת, מעין "עקרון הוגנות" ולוודא שאכן אין בשליחה לגורם שלישי פגיעה כלשהי בכבוד שולח ההודעה המקורית, ובזכויותיו הבסיסיות.

  •  להימנע מלשלוח הודעות שאינן קשורות ישירות לנמען, או שפוגעות בו. דוא"ל הנו אישי, ולא כלי להפצה של מידע ציבורי, שברוב המקרים מזהם את תיבות הדואר בהבלים, ולעתים עלול לפגוע בנמען, גם ללא כוונה כזו מראש. גם כאן יש להפעיל כלל של מעין "שימוש הוגן", הפעם ביתר החלטיות כך, שפרט למקרים בהם השולח משוכנע, שאכן הודעה בתפוצה רחבה, עשויה לעניין את הנמען.

  •  גוף או מוסד שמפעיל משלוח מידע ציבורי באופן שוטף, חשוב ככל שיהיה, חייב להפעיל מנגנון בו הנמען מסכים לקבל את ההודעות השוטפות מראש, ויכול לשנות החלטתו מעת לעת.

  • בארגונים ומוסדות, גם באתרי בתי-ספר עם טכנולוגיה מתקדמת, מתפתחת תופעה של שליחה אוטומטית לתיבות הדואר האישיות, הודעות שונות. ככלל, פעילות כזו לא תקינה אלא אם המקבל מאשר זאת מראש, ובמוסדות עם הרבה הודעות, רצוי להבין תכנית סינון, בה המקבל יחליט איזה סוגי הודעות הוא מוכן לקבל בשליחה סיטונאית. בדומה לטכנולוגיית RSS המאפשרת עדכון אוטומטי במידע שעשוי לעניין את המשתמש, יש להתייחס גם לדוא"ל בהתאם: כלומר, כמו בטכנולוגיית RSS, המשתמש עצמו קבע שיש לעדכנו מראש, ולא מוצא שנדחף אליו מידע, שלא רק שלא ידע על קיומו והוא לא מוצא בו שום עניין, אלא הוא לא ביקש מראש או איפשר מרצונו ומתוך בחירה מודעת שכך יהיה.

 

 UP

[1] בית משפט השלום בנצרת מצא שמשלוח דוא"ל, גם ע"י הפצה ב- Forward ' עלול להוות פירסום לשון הרע בדרך אחרת כמשמעות הדבר בסעיף 12 לחוק איסור לשון הרע. בית המשפט פסק כי הנתבע הוציא רעה את דיבתו של התובע כאשר העביר למספר מכותבים "מכתב תנחומים" שנשלח כביכול לתובע בנושא מותו של מחבל. בכך סייע הנתבע בהפצת המכתב לרבים, דבר שהביא בסופו של דבר להצגתו באתר האינטרנט בו פורסם ולמשלוחו לתובע (ת.א. 1392/03 ניב גורדון נ' סטיבן פלאוט) יוני 2006.