|
ו. עקרון סוגיית זכות יוצרים בשימוש בהפניות טקסט דיגטלי מבוסס על ההפניה כיסוד פעילות מקוונת. עם זאת, ישנם היבטים חשובים בכל הקשור בשימוש בהפניות ולהפרת זכויות יוצרים. בעקרון, עד כמה שזה נשמע מוזר, כל הפניה ליצירה, הנה הפרה מסוימת של זכויות מחבר היצירה Betchtold, 2002; Templeton,2003: “Linking Rights”)). לכאורה, כל בעל יצירה מעוניין בחשיפתה לעיני כל, והפניה היא הכלי באמצעותו קורא מזדמן יכול להגיע אליה. עם זאת, ישנם מקרים בהם בעל זכויות היוצרים עלול לסרב עקרונית להפניה אל דף מהאתר שבבעלותו, או לפחות לחוש סובייקטיבית, שיש בעצם ההפניה פגיעה בפרטיות, במוניטין האישי- מקצועי, או אף הפרה של זכויות היוצרים שלו.
לשם כך, נפרט שלושה מקרים בהם ישנה בעקרון הפרה של זכויות היוצרים בעצם ההפניה: (1) המכלול השלם, (2) היוקרה והשם ו-(3) שילוב מוסווה.
באתרים רבים, המסמכים/ היצירות מופיעים מתוך כוונה, שלא לעיין בהם בנפרד, אלא במכלול אחד שלם של האתר. כוונה זו מובילה לכך, שיש להגיע אליהם מתוך דף השער, בו מוצגים דברים, שעל הקורא להיחשף אליהם בטרם יגיע ישירות לדף מסוים. הגורם הנפוץ לכך הוא פרסומות (רווח לגיטימי לבעל הזכויות), או מתוך מטרה שיכירו ויחשפו לסל המידע והכוונות שהאתר מציג, וכן ההקשר בו יש לעיין ביצירה מסוימת מתוך האתר. פניה ישירות לדף מסוים בתוך האתר מונעת מהגולש המזדמן להיחשף לכוונה זו, ובו בזמן הוא משתמש בחלק מיצירתו, באופן שבעל האתר לא התכוון לו, ולעתים אף אוסר זאת. טכנולוגית ניתן למנוע גישה ישירה לדף מסוים, אלא לדף הבית, ונציין שכל ניסיון מעקף של מכשול זה, הנו הפרה מפורשת של הסכמת בעל היצירה באופן השימוש בה. הפיתרון לכך הוא בדרך כלל - הפניה לדף השער, עם הסבר קצר כיצד להגיע ממנו לדף הנדון.
לדוגמה (דמיונית): ברצוננו להפנות את התלמידים לדף פנימי של אתר המכונה “Linking Rights” באתר של Templeton (כתובת דף השער היא http://www.templetons.com/), אך ברצוננו לעשות זאת על פי הנחית בעל האתר, שכל הפניה תהיה דרך דף השער בלבד. הפניה לדף “Linking Rights” לא תעשה ישירות אליו, אלא תעשה לדף השער, תוך ציון מילולי, שהלומד יפנה בעצמו משם לסעיף “Linking- Rights”. באופן זה, הלומד מעיין גם בתכני בדף השער, מבין את מטרת האתר, חוזה בפרסומות (אם קיימות), וכו’. (2) סוגיית היוקרה והשם – ההקשר בו מצוטטת ההפניה בעל יצירה ברשת, עשוי למצוא שיש הפניה אליה מאתר שעיסוקו והשקפת עולמו, ו/או איכותו המקצועית רחוקים מאד מזה של בעל היצירה. טענתו במקרה זה, שהוא רואה בזה פגיעה וב"השפעת השימוש" [ר' כאן למעלה עקרון השימוש ההוגן], כלומר פוגע בשמו ביוקרתו ומכאן גם ברווחיות. יותר מכך: ניתן להציג הפניה זו בהקשר שבעל היצירה לא התכוון בכלל, שהוא בניגוד להשקפת עולמו וכד'. למשל, אתר שמטרתו לשמור על הדולפינים בטבע, מוצא הפניה אל אחד מהדפים בו, מאתר מסעדה המתמחה בתבשילי בשר דולפין; או למשל, אתר הסתה המטיף לשנאה ולמאבק חסר פשרות, המשתמש בטיעוני האתר של "שלום עלי אדמות" במובן ההפוך מכוונתו. שילוב יצירה או חלקה, באופן מוסווה כך, שלא ניתן להבחין שזו אינה חלק מקורי אלא שאוּל, היא פגיעה בזכויות היוצרים והנפוצה מבין השלוש. שילוב מוסווה נעשית ברוב רובם של המקרים בתום לב ובחוסר מודעות להפרה של הזכויות. ישנן מספר דרכים שמפרות את זכויות היוצרים של הפניה באמצעו שילוב מוסווה: א. הופעת דף היצירה תחת כתובת האתר המארח את היצירה. - פתרון פשוט לבעיה זו היא שכל הפניה לאתר זר, תיפתח בדף חדש, תחת כתובת האתר שאליו הופנה המשתמש. ב. הופעה במסגרת (Frame) - כשהיא חלק בלתי נפרד מהאתר המארח, ולא ניתן להבחין שתוכן המסגרת שאול. פתרון פשוט: לא לפתוח אתר זר במסגרת. ג. שילוב מרכיב אחד מיצירה כלשהי, למשל תמונה/ עיצוב/ חלק מטקסט בדף מארח, על ידי הפניה אוטומטית ליצירה אחרת, מבלי שניתן להבחין שמרכיב זה שייך ליצירה שאולה. פתרון פשוט לעקיפת מכשול זה, הוא ציון מקור ההפניה, יחד עם ההפניה.
בשלושת המקרים ישנה כאן התחזות, גם אם היא נעשית בתום לב. שכן משתמש מזדמן לא מבחין שהוא מעיין בחלק מיצירה שאולה ולא שם לב שמדובר במרכיב של יצירה אחרת, ואינה חלק מקורי. הפניות שמסוות באופן זה, הן הפרה של זכות היוצרים, שיש להימנע מכך, על ידי מניעה מהסוואה שכזו, או לפחות אזכור ברור ובולט איזה מרכיב שייך למה. דוגמה: מידע נוסף תמצא בכתה הספרותית באתר "ספרים רבותי ספרים" של חברת "ספרים זה העסק שלנו". המילים "כתה ספרותית" מעבירים לדף הפנימי, שהוא דף שער של "הכתה הספרותית", והמילים "ספרים רבותי ספרים" מפנים בדף חדש ומלא, למסגרת האתר המפנה/ השואל את המידע.
בנוסף, הפניה בטקסט דיגיטאלי היא פגיעה בזכויות יוצרים במקרים הבאים: · אם יש אזכור מפורש בגוף היצירה שאוסר על הפניה (“Do Not Link Here”). במקרה זה, להימנע חד- משמעית מהפניה. · אם חלקי יצירה הושאלו ממקום בו הנגישות אליו מותנית, והיא נעשית שלא כדין. למשל, פניה אוטומטית לפריט מאגר מידע הגובה תשלום, או דורש הזדהות וכיו'ב. אסורה בהחלט עקיפת ההתניה ו"פתיחת" הנגישות ליצירה או חלקה לכל (למשל, על ידי מתן סיסמא, או מעקף טכנולוגי כלשהו). זו הפרה בוטה של כוונת בעלי הזכויות.
|