ה. עקרון ההוגנות - זכות מוסרית

עקרון ההוגנות הופך בהצעת החוק 2005 לזכות מוסרית שמועגנת בחוק. מדובר על מניעת מראית עין בכל הקשור במקוריות חלקי היצירה והרעיונות שעליהם הם מושתתים. יש להביא דברים בשם אומרם.

עקרון זה מובא כאן, לא רק לשם מניעת הפרת זכויות יוצרים, אלא כהיבט מוסרי (אתי) רחב יותר של עניין זה, ומשיק לנושא "האתיקה ברשת".

בהצעת חוק זכות יוצרים תשס"ה, 2005, מקבל עקרון ההוגנות ביטוי משפטי ברור, בשם "זכות מוסרית":

סעיף 46.
(א) ליוצר של יצירה אמנותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית או יצירה ספרותית, למעט תוכנת מחשב, שיש בה זכות יוצרים, תהיה ביחס ליצירתו זכות מוסרית, למשך תקופת זכות היוצרים באותה יצירה.
(ב) הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או שהעביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר.
סעיף 47 . זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר -
( 1) כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה המקובלים;
( 2) כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש בהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.
סעיף 48
 (א) פעולה שנעשתה ביצירה בהסכמת היוצר לא תהווה פגיעה בזכות המוסרית.
(ב) היוצר רשאי לוותר על הזכות המוסרית ביצירתו, כולה או חלקה, ובלבד שוויתור
כאמור נעשה בכתב.
 

 לכאורה, עקרון זה, כמו כל עקרון מוסרי, ברור מאליו. מדובר בתחום שבמקרים רבים לא מוגן על ידי זכות היוצרים, אך עדיין מצוי בתחום הבעלות של מחבר היצירה.

בחיבור אקדמי, הכפוף למתודה מדעית, בה השקיפות היא אבן היסוד בה, ישנה הקפדה יתירה בציון המקור ממנו נלקח רעיון או טיעון, כדי שהקורא יפריד בין מה שהושאל לצורך תהליך בניית שלם שונה ומקורי, לבין מקוריות המחבר. 

מטבעה של כל יצירה,  תמיד קיימת השפעה של יוצרים אחרים, כי לא ייתכן אחרת: אף יוצר לא עובד בחלל ריק, או כזה שהיגיע זה עתה מפלנטה אחרת. בדרך כלל לא ניתן לציין השפעה זו, גם בגלל שלא ניתן למקד היכן ההשפעה נגמרת והיכן המקוריות מתחילה. עם זאת, ניתן ורצוי להקפיד יותר על ציון המקור, מבלי לפגוע בחדשנות ומקוריות המשתמש ברעיונות או חלקים ממקור זה.

סוגיה נוספת העולה מכאן, היא שינוי הקטע המועתק כך, שיחשב לחלק יצירה אחר, ויתנתק מזכויות המחבר המקורי. אין הלכה בדוקה לעניין זה, שכן יש צורך להעריך את ההקשר ומידת השינוי (איתן 2001a).  מיותר לציין, ששינוי / התאמה / שיכתוב לשם יצירת מראית עין, התחמקות או הסוואה, הנו מעשה פסול ולא מוסרי בעליל, כמו גם הפרה גסה של זכות היוצרים.

גם אם הושאל רעיון או עקרון, שלא חוסה תחת זכויות יוצרים או הגנה חוקית אחרת, מן ההוגנות לציין את שם המקור ומחברו, בייחוד אם מדובר ברעיון מרכזי, מקורי ותורם לאיכות היצירה הנכתבת.

עקרון ההוגנות מבוסס על מהות חברתית משמעותית ביותר: כל היצירה האנושית, לכל סוגיה וגווניה הינה מבחינת "ננס על ענק"[1], כלומר היא מושתתת על ניסיון, תובנות ופרי יצירה של קודמים. כך נבנית החברה האנושית, כיצירה שלמה המבוססת על חלקים קטנים, המבוססים על הקודמים להם. ניסיון לרכוש מוניטין וכיבוד על חשבון יצירות של אחרים ללא ציון מפורש שזה כך, הנו ניסיון נואל, לא מוסרי ומנוגד לרוח האנושית, ומנוגד לערכי חינוך בכלל. יש להקפיד על עקרון ההוגנות עד כמה שניתן, ולהשפיע על אחרים בהתאם.

כתיבת חומרי למידה, ומטלה לימודית מקוונת בפרט, לא מוצאים בדרך כלל טעם לציין את רשימת המקורות עליהם התבססו, בין השאר כדי לא להעמיס עוד פרטים שלא מעניינים את הלומד, שעלולים להוות עומס על הלומד באמצעות המטלה.  נימוקים אלה חשובים, אך חשוב שניצור הרגל, בו יש רשימת מקורות לכל יצירה, והיא תהיה חלק בלתי נפרד ממנה. הלומדים/ המשתמשים ביצירה, יבינו ויפנימו חשיבות הוגנות זו, ואף ישליכו זאת להקשרים אחרים בהתנהגותם ותפיסת עולמם: כל אחד, אמנם, יחיד ומיוחד מאד, אך הוא ניזון מהתבונה, הניסיון והידע הקולקטיבי הנצבר על ידי החברה, והוא חלק בלתי נפרד ממנה, ולשם כך חשוב הקרדיט לאחר וכיבוד רעיונותיו.