|
ב. דוקטרינת השימוש הוגן - Fair Use
דוקטרינת "שימוש הוגן"
(גם במשמעות של "שימוש סביר"), מעוגנת בחוק לשון הצעת חוק ישראלי: מתוך סע' 2 לחוק הקיים (1911) : "כל טיפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, בקורת, סקירה, או תמצית עיתונאית" לא יהיה בו משום הפרת זכות יוצרים. כאן יש פרוט של מהו שימוש הוגן, מעבר לרשימה הסגורה של המקרים המובאת כאן, כדי שניתן יהיה לקבוע שנעשה שימוש הוגן ביצירה.
ופרוט מהו טיפול הוגן (זכות יוצרים תשס"ה,
2005):
(א) שימוש הוגן ביצירה, מותר, בין השאר,
למטרות אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת,
סקירה, תמצית עיתונאית, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך. בעקרון, נשאל האם עשיית שימוש ביצירה של אחר, שנגישה ברשת, עומדת באמות מידה של "שימוש הוגן". הבדיקה אם נעשתה כאן הפרת זכויות יוצרים נעשית על פי עקרון זה ב- 4 אמות מידה המפורטות להלן.
4 אמות המידה בדוקטרינת שימוש הוגן הן: (1) מטרת השימוש (Purpose). מקובל להתיר שימוש לרווחת הציבור: מטרה חינוכית ו/או חברתית מקבילה שלא למטרת רווח. כמו כן למטרות מחקר, דווח עיתונאי, פרשנות וכד'. (2) אופי השימוש (Nature). האופן בו נעשה ביצירה שימוש, לדעת בעל הזכויות או בשיקול הוגנות/ סבירות. למשל,מותר שימוש לקהל מוגדר (כתה, חוג...), בפרק זמן קצר ומוגדר, במקום מוגדר. פרשנות נוספת: עד כמה היצירה ראויה להגנה של זכות יוצרים, מהבטים ציבוריים כמו גם פרטיים. למשל, יצירה חסרת כל ערך תרבותי ערכי, ומן הסבירות שלעולם לא תוכר אחרת, או יצירה בעלת ערך ערכי תרבותי בעל משקל, שבעל הזכות, לא בהכרח המחבר, מתעקש להשאירה עלומה מהציבור, ולא לאפשר פרסומה. (3) מידת השימוש (Amount). מתייחס להבטים כמותיים. למשל: מספר העתקים בו שוכפלה היצירה; גודל החלק מתוך היצירה המועתק; מידת השפעת החלק שהועתק ליצירה חדשה, על מקוריות היצירה החדשה וכד'. בניגוד לטיעונים שגויים בהקשרים שונים בעניין זה – על פי חוק מידת השימוש איננה כמות קונקרטית מדידה. מדובר בשיקול איכותי, מה היא מידת השימוש הראויה בהקשר הנדון, ועדיין אין פגיעה משמעותית בזכות היוצרים. (4) השפעת השימוש (Effecting). מתייחס למידת הפגיעה בבעל הזכויות בדרך כלל, על ידי דיון במידת הפגיעה בערכה המסחרי של היצירה בהווה ובעתיד ובמידת השפעת השימוש על השוק. בנוסף נישקלת כאן פגיעה במוניטין עקב השימוש ביצירה וכד' המתורגם גם לסך הפגיעה. ככלל: כל שימוש לצרכי רווח ביצירה, או בחלק מהיצירה שזכויותיה שייכות לאחר, אסור באופן חד משמעי, אלא אם התקבל אישור מפורש מבעל הזכויות, או לאחר שמולאו ההתניות לשימוש זה!
דוגמה עדכנית וחשובה לכלל "השפעת השימוש" היא התביעה נגד "נאפסטר" בשנת 2001 - שאיפשר לכל אחד, באמצעות טכנולוגית P2P[2] להוריד ממחשב פרטי של אחר, יצירות מוסקליות בעיקר, לכאורה ללא התערבותו. בפסק הדין נקבע שגם אם אין כאן העתקה לצרכי מסחר, ואין פגיעה מהותית בעצם העתקה ממחשב אחד לשני לשימוש אישי, הרי היקף התופעה, שהקיף מליונים, השפיע על השוק, ופגעה בבעלי היצירות. כתוצאה מפסק הדין, שרות נאפסטר הופסק, למגינת ליבם של מליוני הצעירים שנהנו ממוסיקה בחינם, וכן של שוחרי החופש במרחבי הסייברספייס, שלטענתם דוקא התרת השימוש החופשי תעלה את תפוצת היצירות, תוזיל אותם, וסך הכל רווחי היוצרים יעלו, לצד "רווחת הציבור", שיזכה לעוד יצירות. ויכוח זה חוזר שוב ושוב, בתוכנות שיתוף שונות, כאשר המטוטלת כיום (2006) היא נגד השיתוף, ורדיפה אחר אלה שמשתמשים בשיתוף לשימוש ביצירות (שירים מושמעים בד"כ) בהיקפים גדולים. יש הטוענים שמצב זה זמני, ושירות תמורת תשלום קטן לכל שימוש יפתור בעתיד את הבעיה.
יש להבהיר שכלל "שימוש הוגן" הנו מדד איכותי של מידת הפגיעה בזכות היוצרים. באמצעות מדד זה קובעים האם מידת הפגיעה היא כזו, שניתן להחליט האם הופרו הזכויות במידה שיש להגיב על כך, ולהימנע משימוש ביצירה (Russo and Risch, 1994). כמו כן, מדובר על סך ההשפעה של כל 4 אמות המידה בו זמנית, ומכאן שסביר להניח התרה לשימוש לא על פי אמת מידה אחת, אלא על פי שיקלול השאר. כמו כן חשוב להזכיר, ששיקול הדעת על פי כללי "השימוש ההוגן" אינו תקף, אלא לאחר פסיקה משפטית. מכאן ששיקול עצמאי של משתמש מזדמן ביצירה כלשהי על מידת הפגיעה בזכות יוצרים על פי דוקטרינת שימוש הוגן, היא חשובה, אך אין לה תוקף משפטי. על פי דוקטרינת השימוש ההוגן ניתן לפסול אחת ולתמיד את השימוש הלא מוסרי ביצירות או בחלקים מהן, מבלי לקבל רשות מבעלי הזכויות על יצירות אלה, גם אם הם לצרכים אקדמאיים- חינוכיים - חברתיים טהורים. על אחת כמה וכמה אם מדובר בשימוש מסיבי, ו/או החוזר על עצמו, ו/או באסופת חומרים המשוכפלת ואף נמכרת, גם אם מדובר "בכיסוי הוצאות הפקה בלבד," כמו גם למטרות חברתיות נעלות. במקרה זה דין יצירה כתובה כדין יצירה מוסיקאלית / תיאטרלית / קולנועית/ ויזואלית או צירוף כלשהו ביניהם. [1] “ the fair use of a copyrighted work (...) is not an infringement of copyright. In determining whether the use made of a work in any particular case is a fair use the factors to be considered shall include- (1) the purpose and character of the use, including whether such use is of a commercial nature or is for nonprofit educational purposes; (2) the nature of the copyrighted work; (3) the amount and substantiality of the portion used in relation to the copyrighted work as a whole; (4) the effect of the use upon the potential market for or value of the copyrighted work.” Sec. 107. - Limitations on exclusive rights: Fair use מתוך חוק זכויות היוצרים ארה"ב, סע' 107. [2] Peer to Peer; Person to Person "חבר אל חבר"
|